<h1>חוקות הדיינים סימן קמ"ז</h1>
<h2>דף לו.</h2>
וכתב רי"ף ז"ל בתשובת שאלה דמי שיש בידו משכון שהוא נאמן עליו עד כדי דמיו וצריך לישבע עליו בנק"ח כעין שבועת המשנה ולא אמרי' מגו שהיה יכול לומר לקוח הוא בידי שיהי' נאמן לומר כמה מעות יש לו על אותו משכון בשבועת היסת דכלל גדול אמרו דכל הנוטלין שאין נוטלין אלא בשבועה דנק"ח כעין של תורה.
<h2>דף מו.</h2>
האומן אין לו חזקה בכלים בין בכלים שהן עשויין להשאיל ולהשכיר בין בשאר כלים כיצד ראובן שראה כלי אחד ביד האומן והביא עדים שזה שלו והוא טוען ואומר שנתנו לו לתקן והאומן טוען שמוכרו לו או שטען ואמר אתה מכרת לי או נתת לי במתנה לאחר שנתת אותו לי לתקנו והכלי הוא בעין אעפ"י שנתנו לו שלא בעדים אין האומן נאמן כך מפו' בב"ב בפ' חזקת הבתים ואם נתנו לו בפני עדים אינו נאמן לומר כבר החזרתיו לך ולקחתיהו ממך שבזה ודאי אפילו אחר שאינו אומן אינו נאמן כמ"ש למעלה בשם רי"ף ז"ל שכתב בב"מ בס"פ המקבל. אבל אם הכלי אינו בעין אעפ"י שנתנו לאומן בפני עדים האומן נאמן משום מגו שהיה יכול לומר לו כבר החזרתיו לך (ודמחוייב) [והיה מחוייב] שבועת היסת שהחזירו נאמן הוא לומר אתה מכרת לי או אתה נתת לי במתנה וכ"ש כשנתנו לאומן שלא בפני עדים ואין הכלי בעין שהאומן נאמן כ"כ הגאונים ז"ל אבל רי"ף ז"ל כתב שאינו נאמן לומר לקוח הוא בידי ולזה הביא ראיה מן הגמ' בפ' חזקת הבתים וכן דעת בעל המאור ז"ל והרמב"ן ז"ל וכ"כ ר"מ ז"ל בהלכות טוען ונטען בפ"ט וכתב מורי תמ"ך דדוקא כשטוען האומן ואומר לקוח הוא בידי הוא שאינו נאמן משום מגו אבל אם טען ואמר החזרתיו לך ה"ז נאמן משום דהמפקיד אצל חבירו בעדים א"צ להחזירו בעדים ואפילו אותו פקדון בשטר הרי הוא נאמן לומר כבר החזרתי לך מגו שהיה יכול לומר לו נאנסו שהיה פטור מלשלם וכמ"ש למעלה גבי המפקיד אצל חבירו מעות או כלים בשטר ואין חלוק בדבר זה בין אומן לאחר וכ"ש שהאומן נאמן לומר כיון שלא היה כתוב בשטר לא היו דברים מעולם שאם לא תאמר כך לא הנחת חיי עולם לשום אומן ולפיכך כל זמן שהטלית בידו ונחלקו בקציצה דהאומן אומר שני דינרין קצצת לי ובעל הכלי אומר לא קצצתי אלא א' שהאומן נאמן כל זמן שאין הכלי בעין וכגון שאין שם עדים בפני מי שנתנו לו לתקן ואין יודעין בכמה קצץ עמו משום דמגו במקום עדים לא אמרינן כמו שמפורש בפ' כל הנשבעין ובב"ב בפ' חזקת הבתים [ל"א ע"א], ואם קשיא לך מפני מה אינו נאמן לומר לקוח הוא בידי ואפי' כשיש שם עדים בפני מי שנתנו לו לתקנו כיון שאין הכלי בעין ותירץ הרמב"ן ז"ל דתקנתם של האומנים בעצמן הוא שלא יהיה נאמן לומר לקוח הוא בידי כדי שיהיו בעלי בתים מצויין אצל האומנים לעשות כליהם, ועדיין אם תקשה למה האמינוהו על הקציצה משום מגו שאמר ויש לתרץ קושיא זו ולומר משום דבקציצה לא יבא לשקר שהרי כבר יודעין בני אדם כמה נותנים בכל דבר ולפיכך לא החמירו עליו כ"כ.
וכתב רי"ף ז"ל בתשובת שאלה דמי שיש בידו משכון שהוא נאמן עליו עד כדי דמיו וצריך לישבע עליו בנק"ח כעין שבועת המשנה ולא אמרי' מגו שהיה יכול לומר לקוח הוא בידי שיהי' נאמן לומר כמה מעות יש לו על אותו משכון בשבועת היסת דכלל גדול אמרו דכל הנוטלין שאין נוטלין אלא בשבועה דנק"ח כעין של תורה.
